גשר חרסינה קבוע לשיקום חוסר שיניים חלקי

חוסר חלקי של שיניים הוא מצב נפוץ. השיניים החסרות בשכיחות הגבוה ביותר הן המלתעות והטוחנות הראשונות. בערך בגיל שש בוקעת הטוחנת הקבועה הראשונה, גיל שבו ההיגיינה האורלית לוקה בחסר ובנוסף הדיאטה מכילה מרכיבים קריוגניים (מעודדי עששת) רבים. ברי המזל מצליחים לעבור את תקופת הילדות ללא כל צורך בטיפול, אך אצל רבים, שיניים אלו מטופלות או נעקרות כבר בגילאים צעירים. סתימות וכתרים באזורים אלו חשופים במהלך השנים לכוחות הלעיסה ונוטים להיהרס עם הזמן. לעתים את החוסר החלקי ניתן להשלים באמצעות גשרים הנאחזים על שיניים קיימות, פתרון המצריך הכנה של השיניים המאחזות את הגשר, לרבות טיפול שורש והשחזה. מאז שנות השמונים, הפתרון של גשר הנשען על שתלים דנטליים מהוה את החלופה המועדפת ברוב המקרים. השתלים הם "חיילים" חדשים בפה וביחד עם שיקום מתאים לרוב מסוגלים לשמור על מערכת לעיסה בריאה במשך שנים רבות. במקרה שלפניכם לאחר שלושים שנים של שרות בפה, גשר בן 3 יחידות קרס עקב תהליך של ריקבון בשיניים המאחזות. לאחר עקירת השיניים האבודות הותקנו שתלים במקום השיניים החסרות. בסיום תקופה של 4 חודשים שבהם נקלטו השתלים (תמונה 1-2) הוברגו מבנים לראש השתלים (תמונה 3) שעליהם הותאמה כיפת מתכת (תמונה 4) שמהווה את השלד התומך לחרסינה המגולפת בצורת שיניים. גשר החרסינה הודבק באופן קבוע אל המבנים, כפי שנראה בתמונות 5-6. את מידת הדיוק וההתאמה של גשר החרסינה אל המבנים ניתן לראות בצילום הרנטגן (תמונה 7). בצילום זה גם ניתן להתרשם מכישורי הכירורג שהצליח להתקין שתלים המקבילים אחד לשני באופן שמקל על תהליך השיקום.